<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן מ"ה</h1>
<h2>דף סא.</h2>
ותשובה זו נשאלה מאנשי פרגא והשיב רבינו הקדוש. חזרתי על כל צדדים מחמת שהיה לבי נוקף בדבר להחמיר ולא יכולתי כי הראשונים פשפשו ודקדקו בדבר והעמידו הדבר על בריו מאחר שנהגו העולם כר' זירא [נדה ס"ו ע"א] דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן דאפי' רואות דם טיפה כחרדל וכו' אין לפרוש ממנה ממגע ומאכילה עמה כי אם ז' ראשונים משעת ראיה כדכתיב [ויקרא ט"ו] שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין אינה רואה אמר קרא דנדה היא וצריך לפרוש הימנה ממגע ומאכילה אבל זבה אינה קרויה כי אם בעת ראייתה ג' ימים רצופים ומה שסופרת ז' נקיים לטהרה מטומאת זיבה הוא כדכת' [שם] וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ובאותו ספורי' אינה זבה ממש ולא הזהירו חכמים לאכל עמה כי אם בימי זיבה כדתני' [שבת י"ג ע"א] בא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמא כגון לנדה או זבה אלא לא יאכל הזב עם הזבה מפני שלא יבואו לידי הרגל עבירה וענוש כרת אבל בימי לבון ימי ספורי' לא הזהירו לאכול וכ"ש בזמן הזה דאינ' זבות ממש אלא ספק זבות שוינהו רבנן למימני שבעה נקיים דהחמירו ואמרו אפי' מראיה אחת תשב ז' נקיים וכיון שסופרת ז' נקיים בין היתה נדה או זבה תסגי בהכי. ובאותו לבון דלאחר ז' של ראיה אין כאן בית מיחוש למגע אבל לענין ביאה וקירוב בשר איסוריה חמיר (בימי) [כימי] נדה ממש כדכת' [שם] והדוה בנדתה תהא בטומאתה עד שתבא במים וכך הוא הדין אם יום אחד או שני ימים דלמחר רואה מונה ז' ימים משעת ראייתה לענין מגע ולענין טבילה סופרת משעת רחיצה וכיון שמנתה ז' ימים נקיים לבד מיום שפוסקת משעת רחיצה טובלת ומותרת וכל זמן שלא טבלה כהלכתה אסורה בביאה כנדה ממש כדכתי' [שם כ'] ואיש אשר ישכב וכו'.
